המקום הזה מיועד לראיונות ושיחות עם מוזיקאים ואנשי אולפנים. הוא נולד מתוך הרצון לספק את הסקרנות שלי ושל אחרים, ועוסק בתהליך היצירה ובהיבטים המקצועים שלו. הסידרה הראשונה עוסקת ב"טכנאי סאונד". הביטוי עצמו מטעה לדעתי. היה ראוי יותר לקרוא לאנשים האלה "אמני צליל", או "מהנדסי קול". זה תפקיד שבעיניי דורש שילוב בלתי אפשרי של יכולות, חזון, השראה והבנה מעמיקה מאוד של מוזיקה.
אני אוהב אמנים שכשהם מדברים איתך , תפיסת עולמם נשמעת כל כך משכנעת שהיא שולחת אותך הביתה מואר ונלהב עם רצון לבדוק דברים מנקודת מבט חדשה.
זה קרה לי עם רונן רוט ועם ארן לביא וגם הפעם, עם שמוליק דניאל. שמוליק בנה את עצמו מגיל צעיר מאוד עם הרבה סקרנות ומחשבה עצמאית, התחיל לספק שרותי אולפן כבר בגיל 14 ומאז הספיק לאייש את כל העמדות, חבר להקה, מעבד, מפיק, טכנאי הקלטות, מיקסים ומאסטרינג…בשנת 96 הקים את "הוק סטודיו", להקלטות ומיקסים, וב 2007 הקים יחד עם איל שפיר את "הוק אנד היי מאסטרינג". הנה רשימת קרדיטים חלקית:
עיבוד הפקה ומיקסים, מאסטרינג ל: שולי רנד, דודו טסה, עמיר בניון, קובי אפללו, דוד ד'אור, ריקי גל, גוסטו, הראל מויאל, בטי, שלישית "מה קשור?", אהרון רזאל, יוני פוליקר,יוני גנוט, אפרת קולברג, מאור נאוי, תמר שטיין, מירב הלינגר, משה בונן, מיכה ביטון ועוד רבים….
מיקסים ל: להקת הג'ירפות, דני סנדרסון, ארקדי דוכין, שלמי שבת, גלעד כהנא, קורין אלאל, ישי לוי, לאה שבת, אריק אינשטיין, מיקה קרני, צפריר יפרח, יוסי אזולאי ועוד..
מאסטרינג ל: להקת הג'ירפות, דני סנדרסון, ארקדי דוכין, להקת החצר האחורית, דניאלה ספקטור,שלומי שבת, להקת כוורת, אלון אולארצ'יק, גידי גוב, שלמה ארצי, אביב גפן, עידן רייכל, עילאי בוטנר, ריטה,אביב גדג', שלום גד, אלדד ציטרין, קורין אלאל, מרינה מקסימיליאן, פרוייקט בייבי אוריאנטאל, עומר אדם, איל גולן, אורן ברזילאי, הבילויים ועוד..
מה שמעת בתור ילד?
קודם כל מוזיקה הייתה בסביבה כל הזמן מגיל מאוד צעיר ומכל מיני ז'אנרים. בגיל שנתיים זה היה סיפורי פוגי של כוורת. באותה תקופה גם הייתי הרבה אצל סבתא שלי העיראקית. אז ברקע היו גם כל הקלאסיקות של המוזיקה הערבית. היא הייתה מכוונת על הרדיו של ירדן או מצריים דרך הטלויזיה. ומצד שני, היה לי גם דוד שהכיר לי את אריק ושלום של הסבנטיז וביטלז.
וזה מה שגרם לי גם אחר כך בגיל ההתבגרות, להיות פתוח לסוגים שונים של מוזיקה.
אתה מסוגל להגדיר מה הדבר שהכי מעניין אותך למצוא במוזיקה? מה הדבר שאתה מחפש?
זה קשור תמיד לחבילה הכללית ואני אסביר: כל הזמן חיפשתי והבנתי כבר מגיל די מוקדם, 10 בערך. מה שתופס אותי זה איך החבילה הכללית עובדת. כשיש שיר טוב, מבצע טוב, נגינה טובה, סאונד שמתאים לעניין. אני לא יודע מה זה סאונד טוב או לא טוב. יש סאונד שמתאים.אני אוהב כשהכל "מתלבש".
זה כמו שאתה רואה משהו בתחום שאתה לא בקיא בו למשל, ואתה קולט שזה טוב, ספורט, אוכל, לא משנה מה, אבל לפעמים אתה קולט שזה מתלבש! אז זה מה שמעניין אותי ובגיל מאוד צעיר כבר התחלתי לחקור את זה. ובמקביל, קסם לי גם הצד הטכני. מאחורי הדברים, איך עושים את זה. בשנים האלה גם לא היה איך לקבל את זה חוץ מלחפש לבד.
ניגנת?
ניגנתי פסנתר, למרות שתמיד נמשכתי לדברים היותר ריתמים. מגיל 6 עד גיל 11 פסנתר קלאסי, מורה רוסיה, כמו שצריך…ושנאתי את זה! אבל זה פיתח לי מאוד את השמיעה. שנאתי ללמוד תווים אז הייתי לומד בעל פה ועושה כאילו אני עוקב אחרי התווים. אחרי חמש שנים של פסנתר קלאסי, פעמיים בשבוע, אתה בכל זאת מגיע לרמה מסוימת. בגיל 11 התמרדתי, אמרתי "לא רוצה"! אז לא בחרתי ללמוד פסנתר, אבל זה בכל זאת נתן לי הרבה. בגיל 13 קנו לי את הסט תופים הראשון, ואז התחלתי לחפש אנשים לנגן איתם. תופים זה לא כלי שאתה יכול לנגן לבד, אתה רוצה לנגן עם אנשים. זה לא היה קל, היום בכל בית כמעט, יש איזה גיטרה זרוקה.
אבל אז, בכל חולון, היו אולי שני גיטריסטים. ובסיסטים בכלל היה נדיר למצוא.
זו הייתה משימה – להגיע לאנשים, לשכנע.
באותה תקופה, כבר התעניינתי בלנסות להקליט. הייתי עושה כל מיני נסיונות. עם שני טייפ דק רגילים וקונסולה הכי פשוטה שיש. הלכתי דרך דודה שלי למועצת פועלי אזור, יש דבר כזה…
רכז התרבות שם אמר לי שהוא רוצה לקנות מערכת הגברה, פי איי ממש – מיקרופונים, רמקולים ומגברים. התייעץ איתי – ילד בן 14 מה כדאי לקנות. הייתי כל היום מסתובב בחנויות ואוסף פרוספקטים וקורא הכל. זה פשוט עניין אותי, גם כלי נגינה וגם התחום של פי איי והקלטות.
ואז עשיתי איתו דיל. אמרתי לו שמע – אין לך פה הרבה הופעות. אני אבוא, אני אתקין ואפעיל לך את המערכת, אבל הלהקה שלי עושה פה חזרות, ואתה מרשה לי לקחת את המיקסר.
זה היה מיקסר של פי וי, 16 ערוצים, אני חושב. הייתי עושה איתו פינג פונגים, מקליט מכונת תופים ובס, שולח את זה לטייפ דק, מחזיר משם לקונסולה.
בנית פורטרק משני טייפים… לא היו פורטרקים אז?
היו של טסקם, ופוסטקס, אבל זה היה נורא יקר. ואז בגיל 15 (שנת 87) חברתי לבחור שקוראים לו ליאור קינג, קלידן מאוד מוכשר, חיפשנו להתפרנס מזה, לעשות פלייבקים למי שצריך. כדי לקנות ציוד יותר טוב. ואז, גם דרך דודה אחרת, הגיע אלי מישהו שהיה אני חושב, רכז תרבות ודרמה בויצ"ו רחובות. הוא בא אלי, אמר – תקשיב, אני כותב שירים ויש לי תקציב מויצ"ו, התלמידים שלי כותבים את המילים. ואז כל יום שבת כמו שעון בתשע בבוקר הוא היה מגיע אלי נותן לי כמה שירים חדשים ולוקח את הפלייבקים המוכנים של השירים משבוע שלפני, זה היה לשימוש הפנימי של הבית ספר כאילו, היה חוג מוזיקה ודרמה כזה, הם היו כותבים את השירים, ומעלים מופע כל כמה שבועות, ופתאום אני מוצא את עצמי כל שבוע, מקליט להם שלושה ארבעה שירים, התחיל להיכנס כסף! קניתי פורטרק, קניתי מיקרופונים…זה בגיל 14 וחצי.
אז בעצם, בגיל הזה, כבר היה לך אולפן בזמן שאנשים כמוני בגיל 25 הלכו לחפש את החבר של החבר שיש לו פורטארק להשאיל.
לא יודע אם לקרוא לזה אולפן. בסך הכל השתלטתי על המרתף של הבניין בחולון.
מאיפה למדת את העבודה?
היה נורא קשה אז למצוא חומר אז הרוב היה ניסוי וטעייה. בגיל 16 כבר קניתי טייפ 16 ערוצים של פוסטקס, על חצי אינצ', עד היום יש לי אותו במחסן. זה טייפ שהיו משתמשים בו אז בחלק מהאולפנים. סנדרסון עשה על כזה את "חכם על קטנים" ובאלבום אוסף האחרון שלו העברנו שני שירים מהחצי אינצ' לפרו טולס ועשינו מיקסים חדשים, זה היה מרגש ביותר. היו לי שתי קונסולות שכל אחת 24 ערוצים, והצמדתי אותן, כדי שיהיו לי יותר ערוצים וקניתי עוד מיקרופונים, כל זה מהכסף שעשינו מההקלטות של החוג. אחר כך כבר שמתי מודעות בלוח החינמי של עיתון העיר במדור במה וגם הייתי שם מודעות על עצים בדיזנגוף ובאלנבי, עם מספר טלפון לתלוש…ואנשים היו מתקשרים! באים, מקליטים סקיצות, עניינים, יותר מזה לפעמים. ובאו אלי כל מיני מוזיקאים, החבר'ה שהפכו אחר כך למוניקה סקס וכל מיני אחרים שפעילים עד היום. ואז פיתחתי יכולות והתחלתי להקליט גם תופים מלאים.
עדיין באותו מקום?
כן, במקלט של הבניין של ההורים בחולון.
היה מזגן?
שמנו מזגן, שמנו תבניות של ביצים…
ניגנת גם אתה בלהקה אז?
כן, ניגנתי בכל מיני קומבינציות עם חבר'ה מהדור שלי, ניגנתי עם מתופף אדיר, רונן ברק שבזכותו התחלתי לנגן בס כי היתה מצוקת בס. אז הייתי בסיסט תקופה ארוכה. ואז הגיע הצבא והיה לי ברור שאני לא רוצה בשום צורה להיות קשור ללהקה צבאית. בחבר'ה שלי וגם הדור מעליי היה קטע ברור כזה שלהקה צבאית זה לא בשבילנו. אנחנו רוקרים…אז בצבא הייתי בחיל קשר אבל הסתדרתי ככה שהגעתי המון הביתה. אחרי השחרור, עבדתי שנתיים בחברת הגברה, מזוז, בתל אביב. הייתי עובד במחסן, מתקן, מתחזק ציוד. למדתי שם המון, זה עוזר לי עד היום. ואז היה פתאום איזה קטע עם החברים של נטאשה. היה להם סיבוב אקוסטי והם חיפשו דרך לא לעשות בלאנס. חיפשו פתרון איך להימנע מהכאב ראש הזה. חבר יקר שלי יאיר גורן היה עושה להם סאונד, אמר לי – אתה יודע לנגן כמה כלים, בוא תעשה סאונדצ'ק על כולם במקום הלהקה. תבוא, תשמע מה הם אוהבים…בחו"ל יש תקציב אז כשעושים את זה, מביאים ארבעה נגנים אבל פה הסתפקנו באחד. הייתי עובר עמדה עמדה, לוקח במוניטורים מה שכל אחד מהם אוהב, עשיתי איתם כמה חזרות כדי לדעת. הם היו עולים להופעה בהיכל התרבות בלי בלאנס. זה היה חסר תקדים, היום זה דבר שקורה די הרבה. יש כבר קונסולות דיגיטליות , מערכות in ear….אז הבלאנס הולך איתך.
אתה מרגיש שלעשות סאונד בהופעות או באולפן זה שני מקצועות שונים?
לגמרי. עשיתי קצת הופעות אבל היה לי נורא קשה להגיע למצב שזה עובד לי, שיש לי תמונה שמצלצלת. אני נורא רגיש לניואנסים, אתה מבין? בתור קהל הרבה פחות. בתור קהל אני מחפש את הפרפורמנס ואפילו את התאורה לפני סאונד. בתור סאונדמן, אני שם לב יותר לפרטים.
במקביל חיפשת מקום להקים בו אולפן?
כן. חיפשתי הרבה זמן, עבדתי וגרתי אצל ההורים אז חסכתי. ואז מצאתי את המקום הזה, איפה שאנחנו יושבים עכשיו (הוק סטודיו והוק אנד היי מאסטרינג). זה היה בהתחלה קטן יותר. זה עבד 30 אחוז כאולפן ו70 אחוז כחדר חזרות. הבנתי שחשוב לשלב כדי שאנשים יכירו את האולפן דרך החזרות. גם לא היה לי כסף להקים אולפן שהוא רק אולפן ושיתחרה עם אולפנים גדולים אחרים. הייתי עדיין על טייפ 16 ערוצים, חצי אינץ' ואחרי איזה שנה , קניתי שני ADAT, זה בדיוק התחיל אז, וזה היה שיפור גדול.
יש לך העדפה היום בין דיגיטל לסרט?
לא. אני חושב שזה תלוי בסגנון המוזיקה. ולרוב, השילוב ביניהם עובד הכי טוב. אבל אנחנו בכל מקרה מקרה עובדים פה כשכל הצ'יין עד ההקלטה הוא ציוד אנלוגי משובח. היו תקופות – 86, 87, מבחינת ציוד, היה או קלאס A גבוה מאוד ויקר מאוד, או דברים ממש פשוטים. בהמשך היו קלאס B וC וD…בתחילת העידן הדיגיטלי.
אבל היום יותר קל להגיע לקלאס A, לא?
לא ממש, קח למשל מיקרופונים. הטובים עדיין יקרים מאוד.
אתה מאמין שמיקרופון שירה ב1000 דולר לא עושה את העבודה?
לפעמים כן,לפעמים לא…לרוב זו פשרה. יצא לי לעשות המון מיקסים לדברים שהוקלטו על מיקרופון חסר צבע, וזה לא כיף…
מה אתה עושה כשאתה מקבל ערוץ כזה אם הוא נשמע לך יותר מדי FLAT ?
אקרובטיקה! כל מיני דברים שייתנו לו צבע. להעביר אותו דרך צ'יינים חיצונים. כדי לחשוף כל מיני הרמוניות נסתרות שמתחבאות בתוכו, פאנצ'יות. לפעמים להיפך, לפעמים אתה מקבל משהו, הקלטה שהסאונד שלה לא מותאם לאופי של הזמר. אפילו עם מיקרופון טוב.
אתה יודע מהתחלה מה אתה מחפש שם או שזה ניסוי וטעייה?
אני עובד די מהר, בדרך כלל אני יודע מה אני מחפש. זה קשור לנסיון, אני חושב.
איזה סוג של מכשירים תביא כדי להעשיר ערוץ כזה?
יש בחדר מיקסים מכשירי אי קיו חיצוניים שחלקם מאוד "צובעים" וחלקם מאוד כירורגים.
אז זה תלוי עם איזה בעיה אני מתמודד. אי אפשר לחשוף משהו שלא קיים בכלל, אבל אם יש צבעים שחבויים בתוך הסורס, מכשירים כאלה יכולים לעזור להוציא את זה. אבל כמובן שעדיף שזה כבר יהיה מוקלט הכי קרוב למה שרוצים. תחשוב שאתה מקליט גיטרה ובוחר את הפדאל הנכון עם הדרייב הנכון, אתה לא רוצה לדחות את זה למיקס.
אז מה המיקרופון המועדף עליך?
יש מיקרופון שאני מאוהב בו שנים, זה הM149 של נוימן. זה מיקרופון שהם בנו על הקפסולה של הu47 (האגדי), והוא קיים איזה 17 שנים, אני חושב. קניתי אותו די בהתחלה, ממש כשהוא יצא.
הוא דומה למצלמה שיכולה לתפוס הרבה אור ולהכניס המון עומק לתמונה.
יש מצבים שבהם הוא לא מתאים?
כן! אם אתה רוצה למשל להקליט גיטרה אקוסטית ואתה לא רוצה לקבל ממנה את כל התדרים שלה, רק חלק. גם עם שירה למשל, זה מיקרופון שיש לו הרבה נוכחות בתדרים של מיד והיימיד, שזה אופייני לסאונד של נוימן. אז אם יש לך זמר או זמרת שהם חריפים באזור הזה, זה עלול להיות מוגזם.
אומרים את זה גם על הmanley, לא?
הmanley, זה בתדרים העוד יותר גבוהים. המנלי גולד, יש לו הרבה נוכחות ב3k, 4k עד 6k
בנוימן, זה יותר באזור ה1.5k
זה איזור טוב לשירה?
אני מאוד אוהב, כן.
מה עם שירה במיקרופון דינאמי?
עשיתי גם את זה. בעיקר כשחיפשתי משהו שהוא פחות מיופיף. פחות רזולוצייה.
עבדת בשנים האחרונות בתור מעבד, מפיק, מיקסר, מסטרינג, אני רוצה לעבור איתך קצת על כמה דברים מעניינים שהיית מעורב בהם מאוד.
היה לי הרבה מזל כבר בהתחלה להיות שותף לפרוייקטים משמעותיים. זה פשוט קרה. למשל עם עמיר בניון, יש לי חבר נורא מוכשר שקוראים לו נדב ביטון. בתקופה ההיא, 98 בערך, הוא היה מביא הרבה מההפקות לאולפן והייתי מקליט אותו. יום אחד הוא אמר לי, יש חבר של אבא שלי מבאר שבע, שיש לו בן נורא מוכשר והוא רוצה לבוא לאולפן להשמיע שירים. אז עמיר הגיע לפה. מאוד מאוד ביישן, לא מסתכל בעיניים…משמיע לנו שירים, פשוט עומד ושר. לא מנגן.
אבל הוא ידע לנגן?
היום הוא יודע לנגן גיטרה ותמיד ידע לנגן מדהים על עוד, אז, הוא היה בעיקר עובד על מלודיה ככה הוא היה מלחין, שזה נתן לו בכתיבה המון חופש. אבל הוא מבין הרמוניה מצוין, אם משהו לא יושב לו טוב, הוא יגיד. הוא רצה להקליט סקיצות כדי להשמיע לכל מיני אנשים, הוא עמד ושר שירים, ונדב "מהרמן" אותו. הקלטנו רק פסנתר ושירה, לייב. ואנחנו שומעים עוד שיר ועוד שיר, ואתה יודע, כל אחד מהשירים זה שיר שנהייה קאנון באלבום הראשון שלו. בשיר השלישי כבר האמנתי לו שזה שלו…
הוא ניפגש עם משקיע לגבי האלבום הזה אבל נתקל קצת בהסתייגות…אלה לא היו שירים פשוטים, אתה יודע, בעולם של שירי בית/פזמון/סיפארט, הוא הביא שירים של 5 פארטים, אבל עדיין שירים נורא קליטים.
לא תמיד מודעים לזה אבל לקהל ישראלי יש דווקא אוזן טובה למורכבות.
נכון. עכשיו האלבום הראשון שלו הוא יחסית נגיש. אחר כך עשינו דברים עוד יותר מורכבים ושהצליחו מאוד.
היה לך ברור שכולם יחשבו שזה טוב?
תראה, היו שני מקרים שבהם ידעתי שזה לא רק טעם אישי שלי ושאין מצב שאחרים לא יבינו. זה קרה פעמיים. זה קרה עם עמיר בניון ועם שולי רנד. אני מאוד בררן לגבי הפרוייקטים שאני מפיק , תמיד מחפש להתחבר לאמן לשירים ולהרגיש שאני יכול להביא דבר טוב ונכון מעצמי ושזה בסופו של דבר ידבר אל הקהל.
אצל עמיר בניון, תמיד יש משהו בהפקה שלא דומה לשום דבר אחר. למשל מה קורה שם בתופים של שלכת? זה די יוצא דופן באותה תקופה, למוזיקה כזאת. מי עשה את זה?
אני עשיתי את הפרוגרמינג. חלק מזה בנוי מלופים קיימים שערכתי אותם, חלק מזה זה נגינה.
אבל מאיפה ההבנה המוזיקלית? על איזה מסורת אתה יושב כשאתה בונה פארט כזה?באותה תקופה הג'אנגל היה מאוד חדש, עשיתי מיקסים להרכב ישראלי שעשה אלבום לשוק הגרמני, אלבום אינסטרומנטלי. ופעם, בסוף סשן של מיקסים עמיר הגיע. הוא שמע את זה ונדלק!ואתה יודע, הוא אמיץ, ברמות. הוא לא מחשבן, ואוהב לנסות דברים חדשים. עכשיו עם השיר הזה, הוא התקשר אליי, אמר לי חלמתי בלילה שיר (הוא היה ישן עם טייפ מנהלים ליד המיטה ומקליט דברים כשהיה מתעורר) ובשיר היה גם את הגרוב הזה. חברת התקליטים הייתה הליקון, עשינו סקיצה פשוטה והם זיהו שזה הולך להיות חזק מאוד, הקלטנו אותו ביום אחד, האלבום כבר היה מוכן והיו כבר שני סינגלים בחוץ.
אז הגעת לשיר הזה עם קצת הבנה בתופי ג'אנגל.
כן, מהעבודה על המיקסים של ההרכב הזה למדתי המון על תיכנותי תופים מהסוג הזה אז באתי מוכן. אתה עובד על מיקס של קטע ונכנס לקרביים שלו, אתה מבין איך הוא בנוי.
מה היה בהופעות?
בהופעות היינו מנגנים את הלופ מתוך דיסק כי לא היה עדיין דבר כזה להפעיל את זה ממחשב.
תיכנותי תופים, זה דבר שמתחדש כל הזמן, יש שם לדעתך פחות "חוקים" מוזיקלים ממה שיש עם תופים אקוסטים? מה מכוון אותך?
אני בעיקר מסתמך על הנסיון האישי שלי. ארגז כלים שהתגבש עם שנים של עבודה. וכמובן, להרגיש מה נכון לשיר הספציפי. זה שילוב של "חוקים" וחיפושים. תמיד יש דברים שאתה יכול להסתמך עליהם שהם יעבדו ולצידם להביא את הטוויסט.
שולי רנד – באלבום "נקודה טובה", יש בלאנס מופלא בין רישול לדיוק. איך עשית את זה?
בעבודה על האלבום של שולי רנד יש שני דברים שנתנו לי השראה. טיים אאוט אוף מיינד של דילן, וסדרת האלבומים האחרונה של ג'וני קש. הבנתי שרוב הדברים שם הוקלטו בלייב. לפחות הבסיס החשוב. ואז חשבתי הרבה על איך להוציא את השירה של שולי הכי נינוח כמו שהוא שר כשהוא יושב פה על הספה לידי ושר. הבאנו את עמית יצחק, גיטריסט על וחבר יקר שלי. ואמרתי שיש לי תכנית לבנות את כל ההפקה על הביצוע הראשון של הגיטרה והשירה. אז הקלטנו את הערוצים הבסיסיים אבל אמרנו לשולי שהשירה זה רק גייד. אז הוא היה משוחרר מהלחץ של להביא טייק שירה. הם עשו כמה הופעות "סודיות" רק כדי להגיע ממש מגובשים ומוכנים. והקלטתי אותם הכי לא "חוקי". שולי יושב שפוף עם סיגריה ושר…(על הנוימן M149)
עדיין עם הפרדות ביניהם אבל עם קשר עין. כל השירים בלייב, אבל חלקם גם עם קליק. היה לי ברור איפה כדאי שיהיה קליק ואיפה ממש לא. עכשיו עם שולי, ידעתי מהתחלה שאני בונה על הגייד שירה, אפילו שהקלטנו שירות מחדש אחר כך, בסוף הגייד נשאר כי הוא באמת היה הכי טוב. משהו שלמדתי, בין השאר בהפקה הזאת, תתייחס לגייד ברצינות. בזמן שהנגנים מקליטים, שים את הגייד חזק, בווליום, כמו שאתה חושב שהוא צריך להיות במיקס. כי כל מי שמנגן, מנגן בהתאם וככה נהייה הדבק. אבל שולי הוא בן אדם שכל הזמן ממשיך לעבוד על הטקסטים, פה מילה, שם מילה, אז היו תוספות אחר כך לתיקוני מילים. וזה היה חודשים אחר כך!
וזה משתלב בטייק המקורי? זה לא נשמע פתאום בסאונד אחר?
לא, כי אני תמיד מקפיד בהקלטות, לרשום את כל הכיוונים ולצלם. כדי שתהיה לי את האפשרות להקליט תיקונים אם אצטרך.
מה יש על השירה שלו במיקס?
קומפרסטר חיצוני אנלוגי, אי קיו מנורות חיצוני אנלוגי, הרבה בשביל צבע שמכניס המון עומק לעניין.
אתה עושה אי קיו בהקלטה?
תלוי למה. שירות ובס, אף פעם לא.
איך אתה מקליט בס?
די איי ומגבר. והמגבר והמיקרופון של המגבר יהיה בהתאם למה שאני מחפש בהפקה הספציפית. אקוסטית אני לרוב מקליט עם אי קיו. גם חיתוכים וגם הדגשות.
שני מיקרופונים?
לא תמיד. לפעמים אחד מספיק. ב"אייכה" למשל זה מיקרופון אחד. די מול הפרונט של הגיטרה.
אני יודע שאתה לא מחשבן בנושא מלחמת הווליום ורדיו, אבל עד כמה כל זה מקומפרס? במסטרינג?
יש טיפה קימפרוס במסטרינג, לא הרבה, אבל יש הרבה עבודת קומפרסיה בשלב המיקס, שכבר מרימה את הווליום של המיקס.
וזה לא הורג את הביצוע?
להיפך, בגלל שזה מקומפרס, זה מדגיש כל דבר קטן שקורה וזה מה שיוצר את האינטימיות.
איך אתה מקמפרס את השירה כך שירגישו הכי פחות את הקומפרסור?
קודם כל אני אשתמש בקומפרסור שהוא מאוד מאוד שקוף ועדין ואין לו צבע או אופי. ואני נותן לו ריליס מהיר, ואטאק איטי. ואז יש עדיין דינאמיקה. אם אתה מחפש את המעיכה המורגשת, זה יהיה הפוך. קומפרסור זה ממש כלי נגינה. זה יכול גם לעשות מאוד טוב וזה יכול לעשות רע.
ויש הרבה ריידינג או אוטומצייה באלבום הזה?
כן. זה ריידינג שהוא נורא מוזיקלי. יש שם נגינה מצוינת אבל יש עוד נגיעות דווקא כאלה שיגרמו לזה להישמע טבעי יותר. בכלל, יש שני סוגים של פרוססינג. יש סוג שאתה רוצה שלא ירגישו, ויש סוג שאתה רוצה שישמעו שיש פה אמירה.
אתה עושה גם מיקס וגם מסטרינג. איך אתה עושה את המעבר?
אני מדמה במיקס את מה שאני יודע שאעשה במסטרינג באמצעים דיגיטלים. פלאגינים. אם סיכמתי את הקונסולה דרך ממיר כלשהו, אני צריך לשמוע מה עשה הממיר הזה אחרת זה לא משקף. גם לגבי קומפרסיה על כל המיקס, אני בודק את זה כל הזמן. יש ז'אנרים שבהם הריתם צריך להיות נורא חזק ודומיננטי, סוגים מסוימים של מוזיקה אלקטרונית או של רוק, שבהם אתה צריך להגזים את זה במודע, במיקס, ברגע שזה יפגוש את המסטרינג, זה ישפיע בצורה נכונה.
מה המכשירים בחדר מאסטרינג.
בדיגיטל זה מכשיר אחד שנקרא tc6000. זה בעצם קונטרולר שיש לו באנדל של פלאגינים שבמקרה הזה מיועדים למאסטרינג. ושאר דברים זה מכשירים אנלוגים מאוד מיוחדים וחלקם נבנה בהזמנה. (לרשימת הציוד המלאה, אפשר לבקר כאן: mastering.co.il ) יש שירים שלא יצטרכו כלום או מעט מאוד, ויש כאלו שיצטרכו התערבות גדולה יותר. עשיתי מאסטרינג לסינגל של אביב גפן שמיקסס ראובן שפירא, ולא הוספתי כלום, כל מה שהיה צריך זה את ההמרה האיכותית בין 96k ל44.1 ניסינו כל מיני דברים ובסוף עשינו ההקלטה ממחשב למחשב כשלכל מחשב יש קלוק אחר.
מה עם התאוריה שעדיף לעבוד 88.2 כי זה מתחלק ב44.1?
כן, זו תאוריה שאני מאמין בה. אבל זה נכון רק אם אתה עושה סוג של המרה כמו מיקסדאון בתוך המחשב. בשיטות אחרות זה לא משנה, אם יש ברייק אנלוגי באמצע למשל.
ההפקה שלך תמיד נשמעת מאוד ישראלית, יותר מאשר מערבית או מזרחית. זה משהו שאתה חושב עליו?
לא. יש דברים שאני עושה במודע ויש דברים שלא. במודע זה בהתחלת התהליך. אם השיר או האמן מדבר אלי והאם אני יכול לעשות משהו שיתרום לאמן ולשיר. לא רק במובן המקצועי, גם ברמה של חותמת אישית. קרו פעמים ששמעתי דברים, ואמרתי חבר'ה יש טובים ממני שיעשו את זה יותר טוב. בקטע של הפקה מוזיקלית, אני תמיד מתייחס לזה כדבר שלי, אני חייב להרגיש מחובר לזה. זה נורא רגשי אתה יודע, זה לוקח ממך משהו.
ואיך אתה ניגש לעבודת ההפקה כשכל מה שיש להתחיל איתו זה זמר וגיטרה?
אני יודע איך אני רוצה שזה יישמע אבל חשוב לי מאוד "להרוויח את הנגנים", ככה אני קורא לזה. קודם כל, ללהק אותם נכון. ודבר שני, זה לכוון את זה, כשיש נגן שמנגן טוב אבל אתה יודע שעם עוד עבודה, אתה יכול לגרום לזה להישמע עוד יותר ייחודי.
אז המודעות שלך בהפקה מרוכזת בעיקר באנשים. יותר מאשר בתפקידים מוזיקליים.
כן, אני משתדל לתת לנגנים ביטוי. יש דברים שאני מאוד סגור עליהם אבל יש תמיד המון חופש לנגנים. אם זה רביעיית מיתרים למשל, אז זה חייב להיות כתוב מראש כמובן. מבחינתי זה ללהק את האנשים שמביאים את האינפוט שלהם וככה להרוויח עוד צבעים, עוד רעיונות. זה קשור כנראה לזה שבאתי מלהקות. בעיניי רוב הנגנים הם אמנים לכל דבר וברגע שבן אדם מעורב ביצירה, לא רק ככלי נגינה, הוא מנגן יותר טוב.
ואז הליהוק מאוד חשוב.
כן, ראיתי פעם סרט תיעודי עם וודי אלן שבו הוא מדבר על איך הוא מלהק את השחקנים. הוא אמר – "אני יודע שאם אני אקח את השחקן המסוים הזה, אני יכול לסמוך עליו, ולתת לו חופש כי בחרתי אותו בגלל מה שהוא ממילא יודע לעשות", וקלטתי שזה בדיוק מה שאני עושה עם נגנים. אז אני מוצא את עצמי הרבה פעמים בא לפסנתרן ואומר לו: תקשיב, זה שיר שלך, לקחתי אותך כי אני אוהב איך שאתה מנגן, אז תעשה את זה כמוך.
ויש סשנים שבהם זה לא עובד?
אם זה לא עובד זה בגלל שהליהוק לא טוב. כשזה הנגן הנכון לשיר, זה עובד.
צילומים: חיים שפיר ויניב גריידי
לינקים:
הוק אנד היי מאסטרינג
הוק סטודיו
האולפן 